יעקב פורת – זה לא הים
[1] הַלַּיְלָה אָרַבְתִּי הַלַּיְלָה אָרַבְתִּי עַל-חַדְרֵךְ וָאֶרְאֵךְ שֹׁמֵמָה הֶחֱרַשְׁתְּ; בְּעֵינַיִךְ הַנְּבוּכוֹת בַּחַלּוֹן נִשְׁמָתֵךְ הָאֹבְדָה בִּקַּשְׁתְּ – בִּקַּשְׁתְּ אֶת-גְּמוּל חֶסֶד נְעוּרָיִךְ – וְאַתְּ לֹא-רָאִית, אֲהוּבָתִי, כִּי כְּיוֹנָה חֲרֵדָה בְּחַלּוֹנֵךְ הִתְחַבְּטָה, הִתְלַבְּטָה נִשְׁמָתִי. ח.נ. ביאליק | [2] חֲבָל, הָיִינוּ אַמְצָאָה טוֹבָה הֵם קָטְעוּ אֶת יְרֵכַיִךְ מִמָּתְנַי. לְגַבַּי הֵם תָּמִיד רוֹפְאִים. כֻּלָּם. הֵם פֵּרְקוּ אוֹתָנוּ זֶה מִזּוֹ. לְגַבַּי הֵם מְהַנְדְּסִים. חֲבָל, הָיִינוּ אַמְצָאָה טוֹבָה וְאוֹהֶבֶת: אֲוִירוֹן עָשׂוּי מְאִישׁ וְאִשָּׁה, כְּנָפַיִם וְהַכֹּל: מְעַט הִתְרוֹמַמְנוּ מִן הָאָרֶץ, מְעַט עַפְנוּ. יהודה עמיחי |
[3] זֶה לֹא הַיָּם זֶה לֹא הַיָּם אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ, זֶה לֹא הַתְּהוֹם אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ, זֶה לֹא הַזְּמַן אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ זֶה – אָנוּ שְׁנֵינוּ אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ. לאה גולדברג | [4] אִם יִשְׁאֲלוּך אִם יִשְׁאֲלוּךָ עַד אָן לִוִּיתָנִי, אֱמֹר: עַד נַחַל הַדְּמָעוֹת שֶׁל הַפְּרִידָה. (משוררת יפנית אלמונית.מתוך "סיפורי איזו". תרגום: לאה גולדברג) |
בארבעת השירים מוצגת – מתוך שלושה היבטים שונים – אהבה זוגית בכישלונה:
בשני השירים הראשונים מבהיר ומסביר כל אחד מן הדוברים את הסיבות לכישלונה של האהבה, בשלישי מסבירה הדוברת את הסיבה לאי-היכולת לקיימה - ואילו ברביעי מציגה הדוברת את מצבה ואת הרגשתה בתום הכישלון והפרידה.
שירים [1] + [2] – שנבדלים זה מזה במידה ניכרת – נבדלים מן השירים [3] + [4] לא רק מבחינת היקפם (הארוך יותר באופן יחסי), כי אם גם במידת מורכבותם.
השירים "זה לא הים" של לאה גולדברג ו"אם ישאלוך" של המשוררת היפנית האלמונית - עוצמתם נובעת מ"פשטותם", מיכולתם להפתיע על אף היותם חד-שכבתיים בעיקרם ולמרות ממדיהם המיניאטוריים. ואילו השירים "הלילה ארבתי" של ביאליק ו"חבל, היינו אמצאה טובה" של עמיחי מורכבים הרבה יותר והם בעלי שכבה סמויה, שחובה על הקורא לנסות לחושפה, כדי לעמוד על משמעותם.
אומר אפוא דברים תמציתיים אחדים על "שכבתן הסמויה" של שיריהם של ביאליק ושל עמיחי:
הסיטואציה ב"הלילה ארבתי" היא סיטואציה של מארב – שהמאפיין העיקרי שלו הוא ההבדל הניגודי-הבסיסי שבין שני מרכיביו: בין האורב שאמור להיות "רואה ואינו נראה" ובין הנארב, שאמור להיות "נראה ואינו רואה". ואילו בשיר הזה – באופן פרדוקסאלי ולא הגיוני לכאורה – מאשים האורב את הנארבת, שהיא לא ראתה אותו: "וְאַתְּ לֹא-רָאִית, אֲהוּבָתִי", הוא מתריס כנגדה. ונראה לי שבהאשמה פרדוקסאלית זאת טמונה עיקרה של המשמעות של השיר:
הואיל ו"האורב", שהוא הדובר של השיר, מכנה את האישה, שאחריה הוא ארב באותו לילה מסוים בשם "אהובתי", חייבים להניח, שלא רק שהם אינם זרים זה לזו, כי אם אף זאת, שלפחות בעבר היו ביניהם יחסי אהבה.
בשני בתי השיר מציג הדובר – בהקבלה - את עצמו, את עשייתו ואת מושא ראייתו (בית א') – ואותה לעומתו (בית ב') – את "פעילותה" ואת אי-ראייתה אותו. הוא מאשים אותה בעיסוק מופרז בעצמה, ברחמים עצמיים, ובחיפוש אחר גמול על "חסד נעוריה" (לגביו יש להניח) – עיסוק, שתופס את כל ישותה ואינו מותיר מקום לראייתה אותו, ואת נפשו ה"מתחבטת" וה"מתלבטת", מה שמותיר אותו בסטאטוס של "רואה ואינו נראה". אי-מסוגלותה לראות מעבר לעצמה – היא לפי תפיסתו – כך נראה – שורש הבעיה של יחסיהם.
בשירו של יהודה עמיחי לעומת זה, הגורם לפירוק הזוגיות הוא חיצוני. "הם", "כולם", ה"רופאים" וה"מהנדסים" – פרקו אותם "זה מזו".
לפני שנים רבות הבאתי שיר זה לעיון בפני כיתת תלמידים ב"מדרשה העברית" בבואנוס איירס (מעין 'בי"ס גבוה למדעי היהדות' – על פי כותרתו המשנית, שבו לימדתי באותה עת במשך כשנתיים) – בנוכחות מחברו של השיר, יהודה עמיחי, שבא לביקור באותה "מדרשה" (ושבה לימדתי באותם ימים – בסטטוס של שליח מטעם הסוכנות היהודית).
נושא השיעור – שנקבע על ידי לרגל האירוע של נוכחותו של המשורר בשיעור- היה "סמכותו הפרשנית של היוצר לגבי יצירתו". התיזה שהוצגה לפני התלמידים מראש (שלא בנוכחות המשורר) הייתה , שהיוצר אינו בהכרח הפרשן הטוב ביותר של יצירתו (ולא אמנה כאן את הנימוקים לתפיסה זאת, שמקובלת עלי גם היום).
נקבע עם התלמידים טרם כניסתו של עמיחי לשיעור, שנציע כמיטב יכולתנו אינטרפרטציה לשיר הנדון בנוכחותו של היוצר, והיה והמשורר-היוצר יסכים עימה, מה טוב, והיה אם לאו – יהיה עליו לנמק את תפיסתו ולהגן עליה, וזכותנו תהיה לדחותה, אם היא לא תתקבל על דעתנו. הדרמה נמנעה - כי יהודה עמיחי תמך לחלוטין באינטרפרטאציה שעלתה במהלך השיעור – שמדובר בשיר מחאה, שקובל על כך, שהטכנולוגיה של ימינו מחבלת ברומנטיקה ובאהבה.
את פרטיה של אינטרפרטאציה זו – שקיבלה כאמור את אישורו של יהודה עמיחי – נותיר להזדמנות אחרת, שאחרת תתארך רשימה זאת מעבר לרצוי מבחינתי…
ואסיים רשימה זו בהבאה מחודשת של השיר היפיפה והנוגע ללב "אם ישאלוך", כשמולו ציור ללא כותרת משלי, שאפשר שהוא תואם בהלך-רוחו את השיר היפני הקצרצר.
 יעקב פורת – ללא כותרת | אִם יִשְׁאֲלוּךָ אִם יִשְׁאֲלוּךָ עַד אָן לִוִּיתָנִי, אֱמֹר: עַד נַחַל הַדְּמָעוֹת שֶׁל הַפְּרִידָה |
